בני כמה אתם באמת?

מתי התחילו חייכם?

האם זה היה כאשר יצאתם לאוויר העולם?

האם זה היה כאשר התפתחתם כעובר?

האם זה היה כאשר הנוזלים של הוריכם נפגשו?

האם זה היה כאשר הוריכם\ סבכם דמיינו אותכם בראשם טרם הגעתכם?

אישה נולדת עם כל הביציות שלה עוד בהיותה עובר, כלומר חלק מאתינו (הביצית שמרכיבה אותנו ) עוד היה קיים ברחם של סבתנו, וכן הלאה.

אז מתי התחילו חייכם?

הפסיכולוגיה הבודהיסטית מציעה לראות את מה שאנחנו מציינים כהתחלה וכסוף, כציוני זמן בלבד של התרחשויות בתוך התמרה אין סופית.

אנחנו נוטים לציין סוף והתחלה למשל במעבר בין עבודות או בין מערכות יחסים.

כאשר אנו עוזבים עבודה יש תהליך של סוף, אנחנו לא נמשיך להגיע לשם ולקבל משם שכר. אך הידע שרכשנו, חוויות וניסיונות שצברנו ואולי גם אנשים מסוימים ימשיכו איתנו הלאה בחיינו, לעבודה הבאה, להתמרה הבאה. אנחנו נפרדים מהעבודה בפן הפיזי אך כל התפיסה המנטלית שרכשנו שם ממשיכה איתנו הלאה. כך למעשה מתרחש קידום בעבודה. כך בדיוק גם במערכות יחסים. ניתן להבחין בזה כאשר אנחנו מביאים משקעים של מערכות קודמות שלנו לתוך מערכות יחסים חדשות בחיינו.

ניתן לראות את זה גם בטבע, השמש מחממת את האוקיינוסים ובכך גורמת להתאדות של מים וליצירת לחות. אדים אלו מטפסים גבוה באטמוספירה ובאים במגע עם חלקיקים נוספים באוויר ובאבק שיחד יוצרים עננים. בתקופות מסוימות (לרוב בחורף) מתרחש שינוי באוויר מה שגורם לענן להוריד גשם. סיום חיי הענן כענן, יתרחש כאשר כל הטיפות ירדו בצורת גשם ו/או התאדו חזרה לאוויר כלחות.

כלומר, המים עוברים התמרות ומשנים את צורתם. ''שום דבר אינו הולך לאיבוד, הכל מותמר'' אנטואן לבואזייה, אבי הכימיה המודרנית והוגה חוק השימור.

הפסיכולוגיה הבודהיסטית מתייחסת להתמרה גם בהקשר למצבנו הנפשי והמנטלי. אנחנו יכולים ללמוד להתמיר מצבים לא בריאים של האישיות שלנו. הם אינם מי שאנחנו, הם קיימים בתוכנו אך הם לא מי שאנחנו וניתן להתמירם לחלקם שבריא עבורנו ועבור סביבתנו.

הבעיות שלנו לא מפסיקות מלהתקיים, כאמור, שום דבר אינו הולך לאיבוד. אך בזכות אימון מיינדפולנס ומדיטציה, כאשר אנחנו נוכחים ברגע, אנו מתעוררים להתרחשותם של דפוס פעילותנו, (לדוגמא דפוסים של נטייה לדאגה\ לסלידה או לרצון תמידי לפייס) וכך נוכל להרחיב את אופציית התגובה שלנו מעבר לתגובתנו האוטומטית, ליצור התמרה מודעת.